1לעולם יהא אדם זריז ללמוד בעת שיהא למודו מצליח וחקוק בדמיונו והוא בעת הילדות כמו שאמרו גרסא דינקותא מעליא והחכם אמר למוד החכמה בימי הנעורים כפתוח על האבן ובימי הזקנה כתו על החול ואף כשלמד אל יתייאש ממה שלמד שהשכחה מצויה הרבה יפה אמרו באבות של ר' נתן יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנים ולשכחה בשתי שנים ואל יהא נשען שמאחר שכבר למדה אם תשכח ממנו נקל הוא לחזור עליה אדרבא כל שלמד ושכח ורוצה לחזור וללמוד אותו ענין אחר ששכחו קשה הוא לו משילמוד דבר מחודש שלא ראהו מעולם וזהו שאמרו בסוגיא זו מגמר עתיקא קשה מחדתא סימן לדבר טינא בר טינא ר"ל שהבא לגבל עפר שכבר נתגבל והיה טיט קשה הוא להתגבל יותר מעפר חדש:2וכן לעולם יהא אדם נזהר בתפלה ולהאריך בה ביותר ואפילו רואה עצמו שאין תפלתו נשמעת אל יתייאש הימנה כי ברוב הימים ימצאנה וכן אל יחזיק עצמו במכביד ומטריח דרך הערה אמרו למנצח על אילת השחר למה נמשלו צדיקים לאילה לומר לך מה אילה כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות שבכל שנה ושנה מתחדש פיצול אחד בקרניה כך צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת:3זה שביארנו במשנתנו שהתמיד שנשחט בלילה פסול לא סוף דבר בקרבנות הנשחטין ומדכתיב ביום זבחכם אלא אף עופות הנמלקים אם מלקן בלילה פסולים וכן מנחה שנקמצה בלילה פסולה דרך כלל נאמר בכל הקרבנות ביום צותו ומה שאמרו מנחות מ"ד ב' מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה פירושו במנחה ונסכים הבאים מחמת עצמן לא מחמת הזבח ולא קדשו בקדושת הזבח אבל הבאים עם הזבח פסולים בלילה כזבח ושמא תאמר בקומץ מיהא למה נפסל הקומץ או השירי' הרי יש לו תקנ' בשיחזיר הקומץ לשם ויקמצנו ביום אינו כן שכל הטעונין מתן כלי כשניתנו לתוכו אע"פ שנתנו בתוכן שלא בזמנן נתינתן בכלי מקדשן ליפסל ואף קומץ זה כשנתן בתוך הכלי ואע"פ שנתן שלא בזמנו קדשו הכלי להיות חל עליו שם קומץ מנחה ליפסל ואע"פ שלא קדשן ליקרב הקומץ ולאכול השירים מ"מ קדשן לפסול בעשיית לילה זה הכלל כל הקרב ביום מן הדברים הטעונים כלי כגון קטורת וקומץ ולבונה ומנחה שאינה נקמצת כגון מנחה הנשרפת אין כלי שרת מקדשן ליקרב אלא ביום וכל הקרב בלילה כגון שמן לנר של מנורה אין המנורה מקדשתו אלא בלילה והקרב ביום ובלילה כגון מנחה ונסכים הבאים מחמת עצמן ולא מחמת הזבח קדשו בין ביום ובין בלילה וכולן אע"פ שלא קדשו להכשירן ליקרב מ"מ קדשו ליפסל בטבול יום ומחוסר כפורים אם נגעו בהם ובעשיית לילה על הדרך שביארנו:
